שדה הקרב המודרני הוא מקום של סתירות. טכנולוגיה מתקדמת פוגשת לחימת גרילה פרימיטיבית. טנקים כבדי שריון מאוימים על ידי חוליות נ"ט קטנות וזריזות. עם זאת, לקח אחד מהעבר, שנלמד במלחמות ישראל, חוזר היום ומכריע את המערכה: השילוב המנצח בין חיל הרגלים לחיל השריון. במאמר זה, אנחנו ב"נץ המדבר" נצלול לסיפורו של החרמ"ש (חיל רגלים משוריין), נסביר למה הוא נולד, מדוע הוא חזר, ואיך הוא הפך למכפיל כוח קריטי בלחימה אורבנית צפופה.
הצורך בליווי חי"ר צמוד לטנקים נולד מתוך הכרח כואב. במלחמות העבר, כמו מלחמת יום הכיפורים, מערכי שריון שלמים היו חשופים לחוליות נ"ט (נגד טנקים). צוותים קטנים, המצוידים בטילים חודרי שריון, הצליחו לפגוע בכלים כבדים בקלות יחסית. לכן, צה"ל הבין שריון לבדו אינו מספיק. הטנק זקוק ל"עיניים" על הקרקע.
כתוצאה מכך, נולדו יחידות החרמ"ש. תפקידן היה ברור: להיות חומת המגן האנושית של השריון. לוחמי החי"ר היו נעים לצד הטנקים, מאתרים ומטהרים איומים שהצוות בתוך הכלי המשוריין לא יכול היה לראות. במילים אחרות, הם היו העיניים, האוזניים, והאבטחה ההיקפית של כוח האש העצום.
בלחימה בשטח בנוי וצפוף, כמו בסמטאות עזה, הטנק פגיע מתמיד. איומים יכולים להגיע מכל חלון, גג או פיר. כאן, השילוב בין החי"ר לשריון הופך לסימביוזה מושלמת:
לאורך השנים, עם שינוי תפיסות הלחימה, יחידות חרמ"ש קלאסיות צומצמו. אבל, המציאות הנוכחית בעזה הוכיחה שהצורך בשילוב הזה חזק מתמיד. הקמתן מחדש של פלוגות חרמ"ש, המשלבות לוחמי חי"ר מנוסים עם צוותי טנקים, התגלתה כהצלחה מסחררת. בנוסף, היא הובילה להישגים מבצעיים רבים ומנעה פגיעות רבות בכוחותינו. היכולת של כוח כזה לתפקד גם כיחידת חי"ר עצמאית וגם ככוח משולב עם גיבוי טנקים היא מכפיל כוח אדיר.
השילוב בין הדורות והחילות בשדה הקרב דורש ציוד מתאים. הלוחם המודרני צריך להיות ורסטילי. ב"נץ המדבר", המרכז לציוד הטקטי הגדול והמקיף בדרום, אנחנו חיים את האבולוציה הזו. אנחנו מבינים את הצרכים של לוחם החי"ר שצריך לנוע במהירות, וגם את הצרכים של איש צוות השריון. יתרה מכך, בואו לחנות שלנו בשדרות. הצוות שלנו, המורכב מלוחמים-לשעבר משני החילות, יתאים לכם את הציוד המודולרי שיאפשר לכם להיות יעילים ומוגנים בכל משימה, בכל זירה.